מאמרים רבים נאמרים ונכתבים על אודות דרכו ושיטתו של המגזר החרדי. חלק מהם יוצאים מידי אנשים חכמים ומלומדים. בכל זאת מתברר שרובם אינם מודעים ליסודות ולעיקרים המנחים את הציבור הזה. מבקרים או מחמיאים, מגנים או משבחים, חסרים הם בידיעת עמודי הבסיס של השקפת עולם החרדית. נעמוד פה על כמה יסודות, חלקם ידועים פחות, מקצתם מוכרים יותר, אשר בסך הכול עשויים לתת תמונה של התפיסה החרדית:
1. חלקי הציבור. ליטאי. חסידי. ספרדי.
2. המשכיות דרכו. הוא רואה בעצמו את היהדות ההיסטורית האותנטית. בעיניו הוא לבדו ממשיך את המסורת היהודית העתיקה. אברהם יצחק יעקב, משה, דוד. היהדות המקראית והתנאית. כל היתר משנים מקצת תורה או יותר. שלשלת רצופה של גדולי הדור במאתיים ויותר שנים אחרונות היא הגר"א, מוהר"ח ולוז'ין, רבי זונדל מסלנט, רבי ישראל מסלנט, חפץ חיים, חזון איש, סטייפלר, הרב שך, יבל"ח הרב אלישיב. ברור שכל אחד מהם היו בזמנו עוד מנהיגים דגולים, ענקי התורה והחסידות.
3. אמונת ההלכה. מחייבת, נצחית וקובעת יחידה. ההוראה התלמודית, הבאה לידי ביטוי במשנה תורה לרמב"ם, שולחן ערוך, משנה ברורה ושאר ספרים מוסכמים ומוסמכים, אין אחריה דבר. הזמן אינו רלוונטי כלל ביחס להלכה אלא במקרה שהנתונים השתנו, אשר ממילא ההלכה היא אחרת אף במקורה.
4. החמרה. לפי מידת הפקרות ומתירנות הדור. זה לעומת זה. עשו סייג לתורה. חכמי הדור הם הקובעים. חז"ל גזרו גזירות רבות על פי הסמכות המוענקת להם בתורת משה וכן נוהגים ממשיכיהם אחריהם בכל עת לפי הצורך. גם מבחינה היסטורית עובדתית מגזר זה לא שינה מעולם להחמיר אלא באופן אורגני וטבעי, כתגובות מתחייבות מפאת נסיבות העיתים. דווקא אותם הרואים חידוש בחרדיות שינו, כגון תנועת המזרחי החדשה, אשר נדחתה על פי אלו שהיו מוכרים אז בתור גדולי הדור, רבי דוד מקרלין, רבי יצחק אלחנן ספקטור, חפץ חיים, רבי חיים מבריסק, רבי מאיר שמחה מדווינסק, רבי חיים עוזר גרודזינסקי. החזון איש המשיך ישירות את רבי חיים עוזר. בעצם אין כמעט הבדל בין היהדות במשנת חזון איש לבין היהדות במשנת הגר"א. הרבנים ריינס, קוק ועוד היו מיעוט בחכמה במניין ובשנים, בטלה דעתם ואין הלכה כמותם. כך בארצות הברית, אשר הגאונים רבי אהרן קוטלר, רבי משה פיינשטיין ועוד המשיכו מסורת התורה האירופאית הישנה כמתכונתה. אחרים באו חידשו ושינו. גם השומרונים או הכותים, הצדוקים, הבייתוסים, האיסיים, הקראים לא קיבלו על עצמם דברי חכמים שבימיהם ונאבדו מן הקהל. ביחס להנאות החיים ושמחת החיים מותרים הם לכתחילה, כל שאינן יוצאות מגדר ההלכה המדויקת ומדרכה של תורה המקובלת.
5. דעת תורה. אמונת חכמים מורי הוראה וקובעי ההלכה בכל דור ודור. מיהות החכמים נקבעת על פי דעת וקבלת רוב הציבור הירא והנאמן למסורת אבות בתכלית. רבנים יחידים אשר חלקו על רוב הגדולים המקובלים על הציבור, בטלה דעתם ואין הלכה כמותם.
6. היחס לשאר שיטות. הכול או כלום. אין ערך רב לפשרנים, רודפי קולות והיתרים. סופם הטבעי חילוניות, התבוללות ושמד, אם לא ישובו. יהודי ללא אמונה שלמה ותורה תמימה, משתמט מתפקידו העיקרי בחיים ואין לו זכות קיום. ראוי לקרבם שוב אל דרך אבות אבותיהם המקורית. כל המשנה ידו על התחתונה. התורה לא ניתנת לוויתרים ופשרות. אין למדינת ישראל שום ערך יהודי. רק תורה ומצוות. דתי לאומי, חרדי לאומי, אורתודוקסי מודרני, כולם טמאים ופסולים מכל וכל. מובן שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה ויש יתרונות בכל אדם, ברם מבחינה עקרונית תועים הם לגמרי. יש יהודי גמור ויש גוי גמור. אין שביל ביניים.
7. היבדלות. התחברות לרשעים, פשרנים או חילונים, אסורה בתכלית.
אמונת חברה זו היא, שבסופו של דבר, אף אחד לא יישאר באמצע. 'אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב'. יהיו כאלה אשר יסטו ויפנו לשמאל הקיצוני ויאבדו ומי אשר יזכה, יחזור לדרך המקורית וייגאל.
